על התמקדות (פוקוסינג) ומיינדפולנס

התמקדות ומיינדפולנס הן שתי שיטות שהתפתחו בתקופות רחוקות מאוד זו מזו.

עם זאת, שתיהן מכילות הרבה אחת מהשנייה מבחינת תפיסת הדרך והכיוון שאליהן הן מכוונות: שחרור מסבל והתקדמות דרך קבלה עמוקה של החוויה הפנימית, כפי שהיא מתבטאת בגוף ובתודעה.

כשאני מסתכל על החברה מסביבי, על מטופלים ותלמידים וגם על עצמי, אני מרגיש שהדבר הכי חשוב לאושר בחיים שלנו הוא האמפתיה והחוויה שאנחנו חווים מאחרים, וכן האהבה והקבלה שאנחנו מרגישים כלפי עצמנו.

אני מרגיש שגם התרגול הקלאסי של הבודהה, שמבוסס על מיינדפולנס, וגם שיטת ההתמקדות של ג'נדלין, מחברים אותנו להוויה הזאת של אמפתיה, אהבה וקבלה עמוקה.

שתי התפיסות משלימות אחת את השנייה ועוזרות לנו להגיע לחיבור אותנטי עם עצמנו ועם אחרים.

הבסיס שמביא לריפוי ולשחרור מסבל בתפיסה של הבודהה הוא קבלה עמוקה של עצמנו ברגע ההווה.

בתפיסה זו הקבלה העמוקה מגיעה דרך עיבוד של מצב הכרה יציב מאוד, ומשם התבוננות מכילה ושקטה בחוויה הסומטית בגוף ובחוויה המנטלית — מתוך מקום של התבוננות, בלי לנסות ליצור שינוי, אלא השארות בהתבוננות שקטה.

הגישה הזאת של התבוננות נוכחת היא גם הלב של התפיסה ההומניסטית של קארל רוג'רס, והיא מתבטאת בצורה דומה גם בתוך טיפולי ההתמקדות.

יש מקום של קבלה שקטה, נוכחת ומכילה — ללא ניסיון ליצור שינוי — אלא הכלה של המטפל והדהוד של החוויה הישירה של המטופל.

זהו תהליך שנותן למטופל תחושה שהוא במרחב של קבלה מלאה, לא שיפוטית, ושבאמת מקשיבים לו.

אם אנחנו רואים את ההכלה העמוקה והשקטה כדרך לביטוי אהבה ואמפתיה, אנחנו יכולים לראות את תרגול המיינדפולנס ככלי שעוזר לנו לקבל את עצמנו בצורה שלמה יותר — את כל החלקים שבנו, גם אלה שלפעמים אנחנו לא רוצים להכיר בהם.

חוויית ההתמקדות מרחיבה את אותה גישה אל המרחב הטיפולי, שבו הממקד נשאר באותו מצב הכרה של הכלה מלאה — לא רק של עצמו, אלא גם של אדם אחר שחווה סבל או מצוקה ונמצא מולו.

בעיניי, תשומת הלב הזאת היא הביטוי העמוק יותר של תשומת לב שאפשר לתת לאדם אחר — בטיפול התמקדות או בכל סיטואציה בחיים.

הניסיון שלי מראה שעבודת מיינדפולנס עמוקה הופכת את המרחב הטיפולי ההתמקדותי למרחב שקט ויציב יותר.

דרך תרגול סיסטמטי אנחנו יכולים לבנות את היכולת שלנו להישאר בתודעה יציבה שאינה נמשכת אל מצב של חלימה, ואנחנו יכולים להתבונן בתנועה הפנימית ממקום של מתבונן לא שיפוטי.

בתרגול מדיטציה גם השיפוטיות עצמה הופכת לאובייקט של התבוננות, כך שהתודעה היציבה מנטרלת את השליליות של השיפוטיות הפנימית.

וכן הדבר עובד גם בכיוון ההפוך: הטיפולים ההתמקדותיים, שיוצרים מרחב שבו מישהו אחר מקבל אותנו ללא שיפוטיות, מביאים ליכולת עמוקה יותר שלנו לקבל את כל החלקים שבנו — גם את אלה שמכילים כאב או שאנחנו חשים מולם בושה.

כך, דרך טיפולי התמקדות, אנחנו יכולים להתקדם עמוק יותר בתוך תרגול המדיטציה.

לפעמים יש בנו חלקים שקשה לנו לפגוש לבד.

כשאנחנו הולכים למקומות הקשים יד ביד עם מישהו שאנחנו סומכים עליו — נוכל להכיל את אותם חלקים גם בתוך תרגול מדיטציה.