הרהורים על זוגיות, בדידות ומדיטציה

אני רוצה לשתף מחשבות על התמודדות עם תחושת בדידות. אני חושב שיש הרבה סיבות שבגללן אנשים מחפשים זוגיות או קשרים רומנטיים או מיניים, אבל אני חושב שהסיבה העמוקה יותר היא לרוב השתחררות מתחושת בדידות.

בדידות נקראת לפעמים המגיפה הכי חמורה של דורנו. אני באופן אישי חוויתי תקופות ארוכות של בדידות בחיי, ובתור אחד שמלווה אנשים בתהליכים רוחניים, זהו אחד הדברים הכי שכיחים שאני פוגש.

אני חושב שכאשר אנשים חווים בדידות, הפתרון הכמעט אוטומטי שעולה להם הוא שבדידות נפתרת על ידי מציאת זוגיות.

כמו שאדם רעב מחפש אוכל ואדם צמא מחפש מים, כך אדם בודד צריך לחפש ולמצוא אהבה. התודעה באופן אוטומטי מתכווננת לפתרון אחד ומוכר כדי להשכיח את הכאב הרגשי הנובע מבדידות.

אני חושב שהאמונה הפנימית שלנו שהפתרון מגיע בהכרח דרך מערכות יחסים היא לפעמים סוג של עיוורון לפתרון עמוק יותר, אחד שבאמת יכול לשחרר מהכאב.

אני באופן אישי חוויתי תקופות ארוכות של בדידות, במיוחד בתקופה שחייתי בעולם הדתי, במיוחד ביחס לצורך בקשר רגשי עם המין הנשי. בשנות העשרים לחיי נפתחתי לעולם של להכיר נשים, וזה באמת פתר לתקופות את תחושת הבדידות. אבל זה הביא למצוקות רגשיות מסוג אחר, שנבעו מתחושת תלות מאוד חזקה ופחד לאבד את הנשים שהייתי איתן. אני חושב שהפחד הזה נבע בין השאר מהפחד מחזרה לתחושת הבדידות.

עם השנים הבנתי שבעצם מערכות זוגיות לא באמת פתרו לי את תחושת הבדידות, אלא יותר הסתירו או כיסו אותן ובטח לא יצרו פתרון מספק לסבל הזה.

המפגש עם עולם המדיטציה נתן לי פרספקטיבה אחרת כיצד לעבוד עם התחושות האלו. ההבנה ביסודה הייתה שהרגש שעולה לא בהכרח צריך להוביל אותי לחיפוש אחר נשים כדי להשכיח אותו, אלא לתרגול לכיוון חדש להתמודד אתו.

התרגול בבסיסו מכוון לתפיסה של הכלה מלאה של הרגש עם הרבה רכות אבל בלי להגיב אליו. כלומר, לא לרוץ לבר בסופ"ש כדי להכיר נשים, אלא לבוא במגע ישיר עם המקום הכי כואב.

עם הזמן יש תחושה של התמוססות של תחושת הכאב, כך שהמצב החיצוני לא בהכרח משתנה, אבל תחושת הכאב של הבדידות מתמוססת בפנים ונוצרת תחושה של הקלה וחופש גם כאשר אני לבד.

הנקודה שלי היא לא שצריך להימנע ממערכות יחסים; אני חושב שהן מאוד מיטיבות ומעשירות את הנפש. הנקודה היא שמערכות יחסים יכולות לנבוע ממקור של ידידות עמוקה וחיבור רגשי, ולא כתגובה למצב פנימי של חוסר וכאב.

כאשר אנחנו מתקרבים לנקודה הזאת, אנחנו גם לומדים לחיות בשלום עם עצמנו כאשר אנחנו לבד, וגם כאשר מערכת יחסים מתפרקת, התלות תהיה הרבה פחות חזקה, כך שגם תהיה הרבה פחות חוויה של כאב.

כאשר עולה כאב, אפשר לעצור, לתרגל, ולחוות אותו דרך התבוננות מדיטטיבית עמוקה. תהליך זה עוזר לנו להגיע לתחושת הקלה ולוויסות פנימי עמוק, שבסופו של דבר מאפשר חיבור עמוק יותר ממקום של שלווה ולא מתוך כאב, דבר שמוביל לחיבור הרבה יותר הרמוני.

אני רואה גם את הפרדוקס שכאשר המפגשים הרומנטיים לא נובעים מתוך מצוקה של בדידות אלא מתוך מקום של חופש, אנשים נמשכים אליך הרבה יותר ומערכות יחסים הופכות להיות הרבה יותר יציבות ומספקות.

כאשר מערכת יחסים באה לפצות על מצוקה פנימית, זה מוביל בהכרח למצב של היאחזות המלווה בהרבה רגשות שליליים כמו קינאה וכעסים כאשר המערכת מאבדת את היציבות שלה.

כאשר אנחנו נמצאים במצב של חופש, יש תנועה הרבה יותר חופשית שמביאה לתחושה של חופש ואושר.