כשהמראה מפעילה את השופט הפנימי

יש בקרים שאני עומד מול המראה, ובמקום פשוט לראות בן אדם שהרגע התעורר וסתם רואה את עצמי, עולה מיד תחושה חדה ולא נעימה בפנים, שאומרת אני לא נראה מספיק טוב. הבטן, הפנים, הגב הכפוף (ואני מורה ליוגה..). ובשנייה זה כבר לא רק איך אני נראה, אלא זה מה לא בסדר בי ואני מרגיש ממש לא טוב עם עצמי.

עם השנים שמתי לב שזה אף פעם לא באמת על איך הגוף נראה. זה על תחושה של פחד, במיוחד פחד של להרגיש לא מושך ודחוי. הפחד הזה מגיע עם קול בראש, והוא מדבר כאילו מה שהוא אומר זו האמת. לפעמים הוא נשמע חכם וממש משכנע, לפעמים ציני, והרבה פעמים פשוט אכזרי. אבל אם מקשיבים רגע לעומק לקול הזה (שמוכר לרובנו בצורה כזו או אחרת), אפשר לראות שהוא מנסה לעזור לנו, אבל הוא עושה את זה בצורה איומה.

בהתמקדות אנחנו לא מנסים להתווכח עם השופט הפנימי ומצד שני גם לא ממש מאמינים לו, אלא פוגשים אותו בדרך אחרת: שמים לב איך הוא מתבטא בתחושות בגוף כשהוא מדבר. כי ברגע שהביקורת מופיעה, משהו מתכווץ ומרגיש לא נעים ולרוב הנשימה מתקצרת. בתוך הכיווץ הזה, מסתתרת החוויה האמיתית וגם הפוטנציאל להתקדמות האמיתית שלנו, ולא בתוך ההקשבה למילים שרצות בראש.

רגע אחד של תרגול: לעצום עיניים, לשים לב איפה זה מרגיש עכשיו בחוויה בגוף. בלי לנסות לשנות את התחושה ובלי לעשות מזה שיעור. רק להגיד בפנים, אני שם לב מה מרגיש בתוכי. וכשהתחושה מתבהרת אפשר להניח שאלה בעדינות, מה הכי כואב כאן?

או מה אתה מנסה למנוע ממני לחוות? ולחכות. לפעמים עולה זיכרון, לפעמים משפט פשוט, לפעמים רק שינוי קטן בתחושה ופעמים ממש התבהרות. אבל גם שינוי קטן יכול לשנות את כל הטון של החוויה.

ואז אפשר לפתוח עיניים ולחזור למראה, לא כדי לבדוק אם השתפרתי, אלא כדי לראות אם משהו בתחושה העצמית שלי השתנה. ולשמוע אם הקול נשמע קצת אחרת, פחות כמו שופט ויותר כמו בן אדם שמנסה לעבור יום.

#התמקדות #מדיטציה #מיינדפולנס #מראה #טיפולרגשי